השנה מתקרבת לקיצה וזה הזמן לעשות ספירת מלאי: רובנו נגלה שעדיין לא נגמלנו מהקפה ומעוד כמה הרגלים.
הבוס בעבודה עדיין דורש לכבד את הדד-ליינים והמינוס בבנק צמח בעוד אלף שקלים. בקיצור המאזן הכללי מורה על גירעון. אנחנו משחררים אנחת רווחה, כשאנחנו נזכרים שבעוד כמה ימים נאכל תפוח בדבש, כדי שאולי השנה הבאה תהיה טובה יותר והאמת, שאולי זו ההזדמנות לברר אחת ולתמיד עד כמה התפוח בדבש שנאכל דווקא בלילה הזה, מועיל לקבלת הבקשה ואם כבר אז למה דווקא תפוח? ואם ניקח אגס?
הבחירה בתפוח אינה מקרית, והיא לא קשורה לעץ הדעת, כפי שסבורים רבים בטעות (ישנן ארבע דעות לגבי זהותו של פרי עץ הדעת ואף אחת מהן אינה תפוח).
התפוח למעשה רומז לשנה טובה, וכדי להבין מה טוב בתפוח, צריך להבין קודם כל את משמעות המילה טוב.
נשים לב שמה שטוב לעניין אחד לא בהכרח טוב לאחר. למשל, הכוס טובה לשתיה אבל קשה מאד לאכול ממנה, הכיסא טוב לישיבה אבל לא כל כך נח לשכב עליו. ומכאן אנו מגיעים למשמעות המילה טוב: כמתאים לתכלית של הדבר.
למרבית העצים יש עלים מרובים ופירות מועטים, ואילו עץ התפוח בעל עלים מועטים ופירות מרובים (מדרש רבה שיר השירים פרשה ב' עה"פ "כתפוח בעצי היער"). היות ותכלית העץ היא הפרי, הרי שעץ התפוח מתאים לתכליתו ולכן מסמל את הטוב.
התפוח הוא יוצא דופן בתכונה זו, וכיוצא מן הכלל המעיד על הכלל, הוא מלמד אותנו שבעולם הגשמי שסביבנו בדרך כלל האמצעי מרובה מהתכלית: אנו מבשלים חצי שעה את מה שאוכלים בחמש דקות. עובדים חודש שלם ומבזבזים תוך יומיים… (פה הזמן לבקש על המינוס בבנק).
ברוחניות לעומת זאת הדברים הפוכים, הוויתור הכי קטן, או כל התקדמות רוחנית, ולו הקטנה ביותר שווה זהב ולכן התפוח רומז לעולם הרוחני.
ולכן, כשאנו לוקחים תפוח ומבקשים שנה טובה, אנו בעצם מבקשים שנה המבורכת בעשייה המתאימה לתכלית שלנו, שנה של התקדמות רוחנית.
נסיים בברכה: שתהיה שנה טובה ומתוקה לכולנו, על כל המשמעויות שלה.
קרדיט: אש התורה
