סרטונים ויראליים של רובוטים מקפלים כביסה ומכינים קפה שוברים את הרשת, אבל המציאות מורכבת יותר.
אנחנו עדיין רחוקים מאוד מהחזון של "רוזי הרובוטית", והצורה האנושית היא לא תמיד הפתרון החכם ביותר.
בשנה האחרונה נדמה שאי אפשר לגלוש ברשת מבלי להיתקל ברובוט חדש דמוי אדם. מ-Optimus של טסלה ועד Figure 02, החברות הגדולות מבטיחות לנו שהעתיד כבר כאן. אבל אנחנו כאן כדי לצנן את ההתלהבות, בין הסרטונים הערוכים למציאות בשטח פעורה תהום עמוקה.
אשליית ה"קוסם מארץ עוץ"
אחת הנקודות המרכזיות בביקורת היא הפער בין האוטונומיה המשתמעת לבין האמת הטכנית. רבים מהדגמות הרובוטים המרשימות שאנו רואים אינן מבוססות על בינה מלאכותית שמקבלת החלטות בזמן אמת, אלא על Teleoperation (תפעול מרחוק).
במקרים רבים, אדם בשר ודם לובש חליפת חיישנים או משתמש בבקרים כדי להניע את הרובוט מרחוק, והרובוט פשוט מחקה את תנועותיו. זהו הישג מכאני מרשים, אך רחוק שנות אור מרובוט שמבין בעצמו איך לקפל חולצה מבלי למעוך אותה.
למה דווקא רגליים?
התעשייה אובססיבית ליצירת רובוטים שנראים בדיוק כמונו, שתי ידיים, שתי רגליים וראש. הטיעון המקובל הוא שהעולם בנוי לבני אדם (מדרגות, ידיות דלתות), ולכן הרובוט צריך להתאים לסביבה.
אולם, זוהי חשיבה מקובעת:
- חוסר יעילות: עבור רוב המשימות, הצורה האנושית היא לא היעילה ביותר. מדיח כלים הוא רובוט לשטיפת כלים, והוא עושה זאת טוב יותר מאשר רובוט דמוי-אדם שעומד ליד הכיור עם ספוג.
- הבעיה עם רגליים: הליכה על שתיים דורשת כוח חישוב עצום ואנרגיה רבה רק כדי לשמור על שיווי משקל. במפעלים או מחסנים עם רצפה ישרה, גלגלים הם פתרון זול, מהיר ויציב הרבה יותר.
הכלכלה של הרובוטיקה
מעבר לאתגר הטכנולוגי, ישנה סוגיית העלות. רובוטים דמויי אדם הם מכונות יקרות להחריד לייצור ולתחזוקה. כדי שהם יהפכו למוצר צריכה המוני (כפי שאילון מאסק שואף), המחיר צריך לרדת דרמטית, והאמינות צריכה לעלות לרמה שבה הרובוט לא נופל או שובר דברים אחת לכמה דקות.
העתיד יגיע, אבל לאט
הרובוטים האנושיים הם ללא ספק פלא הנדסי והם משתפרים מיום ליום (במיוחד עם שילוב מודלי AI מתקדמים לראייה ממוחשבת), אבל אנחנו נמצאים כרגע בשיא של "בועת הייפ". עד שהרובוט יוכל באמת לרוקן את המדיח ולסדר את הבית באופן עצמאי לחלוטין, כנראה שנצטרך להמשיך לעשות את זה בעצמנו.
